"תמיד רציתי לפרוץ דרך, אבל לא ידעתי איך
ושכבר הראו לי את האיך, לא היה לי את הביטחון השוטף לתחזק את זה..

לא האמנתי שאני יכול להרוויח, 20 או 30 אלף ש"ח מעסקה אחת בודדת,
זה פשוט לא היה נראה לי הגיוני באותה התקופה...

לא משנה מה עשיתי,
הרגשתי שאני פשוט לא מספיק טוב כדי למכור במחירים גבוהים,
שהסתכלתי על השוק והמתחרים, ראיתי תקרת זכוכית ברורה..

"אם כל המתחרים שלי מתמחרים ב300 שקל, אז מי אני שאתמחר ביותר?"
ככה חשבתי הרבה מאוד זמן..

הייתי צריך לעבור גיהנום עצמי ולהעביר את עצמי חרא של חיים
רק בשביל שאני ארגיש ש"מותר לי"..

אז היה לי דימוי עצמי של כפכף מפורק, פשוט לא האמנתי שאני יכול או שמגיע לי..
עד שיום אחד זה קרה...

הגעתי לתחתית, חייתי במחסן באזור תעשיה, אכלתי מקופסאות שימורים בשביל לא לבזבז יותר מדי כסף
אבל מבחוץ תמיד הייתי מתלבש יפה, נראה כאילו כלום לא עובר עלי והכל בסדר..
משקר לעולם, אבל קודם כל לעצמי...

הייתי כבר אבוד בתוך עצמי, אבוד בידע שלי, הגעתי לתקרת הזכוכית שלי בהכנסות,
באמונה, במה שאני מרגיש שמגיע לי ובידע שכבר היה לי..
לא הצלחתי לראות מעבר לאופק העצמי שלי,

לא הייתה לי איזה התעוררות גדולה, לא ראיתי את האור או שפתאום משהו העיר אותי מהטראנס של אותה התקופה,
משהו אחר קרה..

החלטתי שאני רוצה לקבל תוצאות חדשות בחיים,
והבנתי שאני לא יכול יותר לסמוך על עצמי
ואני חייב להתחיל לסמוך על אנשים עם התוצאות שרציתי להיות כמוהם..

פניתי אליהם ושילמתי כל מחיר, נסיעות ארוכות,
שעות ייעוץ באלפי שקלים ופגישות בחצי השני של המדינה

"החלטתי לשלם את המחיר", כל מה שזה ידרוש ממני,
זמן, כסף, אנרגיה או את כולם ביחד!

"אני רוצה תוצאות חדשות ונמאס לי להרגיש חרא או להגיד תודה על המחסן שגרתי בו,
אני היום מתחיל מסע חדש"

זה לא בדיוק היו המילים אבל במחשבה לאחור זה היה הכל או כלום,
כי במחסן שחייתו בו לא הייתי מוכן להתעורר עוד בוקר אחד נוסף..."